בנק הפועלים בע"מ סניף ערד נ' וידבסקי ואח'

פסק דין

רקע כללי

הבנק התובע (להלן: "הבנק") הגיש תביעה זו בסדר דין מקוצר, להשבת הלוואה בסך 200,000 ₪, שיתרתה שלא נפרעה עמדה באותה עת על 187,800 ₪, כנגד הנתבע 1, הוא החייב פרדי וידבסקי (להלן: "החייב") וכנגד הנתבעים 2, 3 ו- 4, אשר חתמו כערבים להשבת ההלוואה (להלן: "הערבים").

הנתבע 2 הוא אחיינו של החייב, הנתבעת 3 היא בתו של החייב והנתבע 4 הוא אחיו של החייב.

הנתבעים 2, 3, 4, הם הערבים, הגישו בקשת רשות להתגונן וביום 26.6.11 ניתנה בהסכמה רשות להתגונן ובקשת הרשות הפכה לכתב הגנה.

טענתם המרכזית, ולמעשה היחידה של הערבים, היתה כי הוסתרו מהערבים פרטים מהותיים לגבי מצבו של החייב. הערבים חתמו בסניפי בנק שונים הקרובים למקום מגוריהם ולא בסניף הבנק של החייב. הערבים הוגדרו כערבים יחידים לגביהם חלה חובת גילוי מוגברת.
באופן מפורט יותר נטען, כי היה על הבנק לגלות לערבים, כי הערב נטל בעבר מספר הלוואות, כאשר הלוואה אחרונה נלקחה על ידו רק שבעה חודשים קודם להלוואה נשוא תביעה זו, והבנק לא גילה לערבים כי החייב איננו עומד בהחזרי ההלוואה. עוד נטען שהיה על הבנק לגלות לערבים, כי בתקופה הסמוכה למתן ההלוואה הוחזרו שיקים מחשבונו של החייב מסיבה של העדר כיסוי מספק.
מנגד, טען הבנק כי גילה לערבים את כל הנתונים שחובה לגלותם לערבים בהתאם לסעיף 22 לחוק הערבות התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות").

יודגש כבר עתה, בפתח פסק הדין, כי המחלוקת המרכזית בין הצדדים, הינה מחלוקת משפטית באשר לחובת הגילוי לערבים, והמחלוקות העובדתיות מצומצמות באופן יחסי.

הראיות

מטעם התובע העידה הגב' ביאטריס טלפר, עובדת בנק הפועלים בסניף ערד.
מעדותה עלה, כי הנתבע 4 נכח בפגישה אצל סגנית מנהל הסניף גב' רווית אליהו, בנוכחות החייב, עובר למתן ההלוואה נשוא התובענה והבין היטב את מצבו של החייב. נטען כי הנתבע 4 אף ביקש לקבל דיווח אם תהיה בעיה בפרעון ההלוואה, הוא קיבל את מספר הטלפון הנייד של העדה, ומספר פעמים שנוצר פיגור עדכנה העדה את הערב, הנתבע 4 (סעיף 5 סיפא לתצהיר).
בעדותה בבית המשפט, הבהירה העדה טלפר, כי היא לא נכחה בפגישה אצל סגנית המנהל, ולכן הדברים שנאמרים בסעיף 5 רישא לתצהירה, הם בגדר עדות שמיעה.
עם זאת, עמדה העדה על כך כי פגישה כזו התקיימה בשנת 2007, וזאת בניגוד לטענת הנתבע 4, כי הפגישה הייתה רק בשנת 2003. העדה הדגישה כי הבנק לא ביקש את נוכחותו של הנתבע 4 והייתה זאת יוזמה של החייב שאחיו יהיה נוכח באותה הפגישה.

באשר להלוואה הקודמת, הלוואה מספר 11, הדגישה העדה טלפר כי ההלוואה הקודמת נפרעה כסדרה.
ב"כ הערבים הציג בפני הערבה את המסמך שסומן נ/1, לפיו נרשם פיגור נומינלי בסך 1,273.93 ₪, בהחזרי ההלוואה. טלפר הסבירה כי מדובר היה כנראה בפיגור מינורי שכוסה לאחר מכן. טלפר הפנתה לתדפיסי החשבון ת/1, מהם עולה כי הלוואה 11 נפרעה כסדרה מדי חודש בחודשו.
העדה טלפר נשאלה, מדוע צריך היה ליטול הלוואה חדשה אם ההלוואה הקודמת נפרעה כסדרה. היא הסבירה שכאשר מבקש החייב הגדלת האשראי, נוהג הבנק למחזר הלוואות קודמות כדי למנוע תשלומים חודשיים גבוהים מעבר ליכולתו של החייב. טלפר הסבירה עוד, כי החייב לא הוגדר כלקוח בעייתי. כאשר מדובר בלקוח בסיכון, מבוצעת "הלוואת הסדר" ללא מתן אשראי נוסף לפי טופס 1210. בעניינו של החייב בוצעה הלוואה רגילה, כולל תוספת אשראי בטופס 710, המעידה כי הבנק לא ראה בו לקוח בסיכון.

באשר לסוגיות בדבר חובת הגילוי, טענה העדה טלפר, כי הערבים עודכנו בכל הפרטים שיש לגלותם על פי חוק הערבות: מטרת ההלוואה, סוג ההלוואה, פרעון הלוואות קודמות, כיסוי חובה ומתן אשראי נוסף.
העדה טלפר הפנתה לנספח ת/3 לתצהירה, שאליו צורף טופס "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן", בו חתומים שלושת הערבים ובו נמסר המידע הבא: "פרעון הלוואות ישנות + כיסוי חובה + אשראי נוסף".

העדה טלפר נשאלה מדוע לא הפנה הבנק את תשומת לב הערבים, לעובדה שבחודשיים הסמוכים למועד מתן ההלוואה חזרו מספר שיקים של החייב, וכן הוחזרו הוראות קבע בחשבונו.